כנס

חברי בית המדרש

פרופ' רות גביזון

רות גביזון היא כלת פרס ישראל לשנת ה'תשע"א בתחום המשפטים , פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ממיסדי האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר, מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה.. גביזון מחשובי החוקרים בתחומי המשפט והחברה ומחלוצי המאבק למען זכויות האזרח בישראל. מחקריה עוסקים בסוגיות רבות שהמשפט משיק בהן לתחומים אחרים כגון מוסר; דת; פוליטיקה וחברה, והיא מרבה להתעמק בסוגיית המדינה היהודית והדמוקרטית. גביזון נמנית עם החוקרים והמורים הבולטים, המקוריים והמשפיעים בתחום המשפט בישראל

 

פרופ' עוז אלמוג

פרופ' עוז אלמוג הוא סוציולוג והיסטוריון בחוג ללימודי א"י באוניברסיטת חיפה, ועמית במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון. מומחה לחברה הישראלית, בדגש על מגזרים, סגנונות חיים ותרבות פופולרית. פרסם מאמרים רבים, וכן חמישה ספרים. הספר הצבר-דיוקן (1997) והספר פרידה מש'רוליק – שינוי ערכים באליטה הישראלית (2004) זכו במספר פרסים. יושב ראש קתדרת אונסקו למחקר ולימוד תרבויות באוניברסיטת חיפה. בקרוב יתפרסם מחקרו (יחד עם ד"ר תמר אלמוג) על דור ה- Y.

 

ד"ר דפנה הקר

ד"ר דפנה הקר היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר. בעלת תואר ראשון ושני במשפטים ודוקטורט בסוציולוגיה. מחקריה עוסקים במפגש שבין משפחה, משפט ומגדר. לימדה בשנה החולפת קורס על דיני משפחה בעידן הגלובלי באוניברסיטת הונג קונג, אוניברסיטת קורנל ואוניברסיטת תל אביב. ספרה "סוגיות משפחתיות בעיניים משפטיות" יצא לאחרונה בסדרת האוניברסיטה המשודרת (עליה השלום).

 

ד"ר חן נרדי

ד" ר חן נרדי הוא מטפל זוגי ופרטני מזה 35 שנים. מחברם של ספרי עיון העוסקים בגבריות, זוגיות והתמודדות עם מצבי לחץ. ד"ר נרדי הנו בעל תואר שלישי בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב. לאחר שירות צבאי של 22 שנה פרש לגמלאות בדרגת סגן אלוף והצטרף לד"ר רבקה נרדי, רעייתו זה 37 שנים, במכון דיאלוג – לשיפור ההידברות. בשנת 1993 הקים ד"ר נרדי את "התנועה לגבריות חדשה". התנועה חותרת לתפיסת גבריות הומניסטית ולשוויון בין המינים

 

הרב יובל שרלו

הרב יובל שֶרְלוֹ (נולד ב-1957) הוא ראש ישיבת אורות שאול (יחד עם הרב תמיר גרנות), ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי. נולד בהרצליה פיתוח להורים יוצאי ארצות הברית שעלו ארצה בשנת 1949. הוא למד בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר'. את השכלתו התורנית רכש בישיבת הר עציון. בצבא שירת כקצין שריון והגיע לדרגת רב-סרן בתפקיד מפקד יחידת עורב. אחרי שסיים את לימודיו בישיבה הוסמך לרבנות על ידי הרב אברהם שפירא. לאחר מכן שימש כרב הקיבוץ טירת צבי ובמשך שלוש שנים לימד בבית הספר השיתופי של קיבוצי עמק בית שאן ובמדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב.

 

ד"ר אבישלום וסטרייך

מרצה בכיר למשפט עברי, לדיני משפחה ולתורת המשפט במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, וחוקר במכון שלום הרטמן בירושלים. מתמחה בדיני משפחה, תוך התמקדות בבעיית סרבנות הגט, עליה פרסם לאחרונה את הספר Talmud Based Solutions to the Problem of the Agunah. אבישלום הוא אחד ממחבריו של נייר העמדה: מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין, יחד עם פרופסור פנחס שיפמן (בעריכת פרופ' רות גביזון).

 

פרופ' שחר ליפשיץ

דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. הוא גם עומד (יחד עם פרופ' ידידיה שטרן) בראש פרויקט זכויות האדם והיהדות במכון הישראלי לדמוקרטיה; בכתיבתו בדיני משפחה הוא עוסק הן בדיני משפחה אזרחיים והן בהסדרה ההלכתית של התחום. הוא ניסח את הצעת החוק בנושא ברית הזוגיות במסגרת פרויקט "חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. פרופ' ליפשיץ פרסם עד כה עשרות מאמרים, ו 2 ספרים: הראשון, "הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני משפחה", והשני, "ברית זוגיות", ספרו השלישי: "הסדרה אזרחית של יחסים זוגיים", יתפרסם בקרוב.

 

שי זרחי

בן וחבר קיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל (דור שלישי); מורה ליהדות ולספרות ושירה עברית; פעיל בתחומי ההתחדשות היהודית בישראל כבר כ-30 שנה; ממייסדי המדרשה להתחדשות יהודית באורנים ומנהל בה את אגף הקהילה – פיתוח יהדות-ארצישראלית בקהילות (בעיקר אלה שאינן אורתודוכסיות);. שי עורך חתונות יהודיות משמעותיות שלא במסגרת הרבנות בישראל ב-30 השנים האחרונות. החתונות שעורך בנויות על החופה המסורתית, ועיקר התוספת קשורה במקומה של האישה בחופה.

 

ד"ר איילת בלכר

מרצה בכירה בשערי משפט הוד השרון. חוקרת את ההסדרה המשפטית של חיינו היומיומיים: זוגיות, הריון ולידה, הורות, ומוות; בוגרת הפקולטה למשפטים באונ' תל-אביב ובעלת תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

 

פרופ' אביעד הכהן

דיקאן מכללת שערי משפט; עמית מכון ון ליר בירושלים; עוסק בחקר סוגיות דת ומדינה ומייצג עותרים בבית המשפט הגבוה לצדק בסוגיות אלה.

 

ד"ר הדר ליפשיץ

הדר ליפשיץ, תושב אלון שבות, ד"ר באוניברסיטה העברית החוקר את שירותי הדת ותקצוב החינוך הדתי והחרדי, מורה במכללת אשקלון ובתיכון הימלפרב. היה יו"ר הוועדה הציבורית בנושא שירותי הדת בישראל, ועומד בראש פרוייקט 'אור חדש'- לשיפור שירותי הדת, של נאמני תו"ע. בעל כושר סמיכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל.

 

ד"ר פנינה נויבירט

בת 40, נולדתי בחיפה להורי הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ נ"י ושמעונה תח', בוגרת תנועת בני עקיבא סניף כרמל, שבט עצמאות, למדתי באולפנא סגולה בקרית מוצקין ושירתתי בשירות לאומי כמדריכה באולפנא ושנה לאחר מכן כמדריכה במכון גולד בירושלים. בוגרת תואר ראשון משולב במשפטים ובמנהל עסקים ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שלישי במשפטים, התמחות במיסוי בינלאומי, מאוניברסיטת חיפה.

 

פרופ' פנחס שיפמן

פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים; מייסד המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן ונשיאה לשעבר. כיום ראש החטיבה לדיני משפחה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. בין ספריו "מי מפחד מנישואין אזרחיים" שיצא בשנת 1995 וכן "שפה אחת ודברים אחדים" שיצא בשנה שעברה. הוא אחד המחברים של הנייר שהוא הבסיס לסדרה זו.

 

הרב פרופ' נפתלי רוטנברג

הרב פרופ' נפתלי רוטנברג (נולד ב-14 ביולי 1949) הוא הרב של הר אדר, פילוסוף ועמית מחקר במכון ון ליר. נולד בחיפה לשלמה ויהודית רוטנברג. את תלמודו קנה בישיבות חרדיות ובהן ישיבת קמניץ. שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן אלוף. לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים. בעברו שימש הרב רוטנברג משמש כרב צבאי, ולאחר מכן כרב בקהילה היהודית בפרו. כיום הוא מכהן כרב היישוב הר אדר. מאז 1994 הוא עמית-מחקר-בכיר במכון ון ליר בירושלים. הוא משמש יו"ר תחום תרבות וזהות יהודית במכון ון ליר וייסד את מפעל "פותחים שבוע – פרשת השבוע במכון. הוא עורך "זהויות" – כתב עת לתרבות וזהות יהודית. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה, פילוסופיה פוליטית, הלכה ופילוסופיה של ההלכה, חינוך דמוקרטי. פרסם ספרים, מאמרים ומחקרים בפילוסופיה, חינוך, הלכה ומחשבת ישראל ושימש עורך ומו"ל של מספר כתבי-עת בישראל ובארצות הברית. חתן פרס ליבהבר לסובלנות דתית ותרבותית לשנת תשע"א.

 

פרופ' רות הלפרין-קדרי

(נולדה ב-1966) פרופסור חבר למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וראש מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן. הלפרין-קדרי היא בתם של פרופ' מנחם צבי ולאה קדרי. בשנת 1989 סיימה לימודים לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1990 הוענק לה תואר שני ובשנת 1993 – תואר דוקטור, שניהם מאוניברסיטת ייל, בה למדה בסיוע תוכנית פולברייט. את התמחותה בעריכת דין עשתה אצל אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון. עיקר עיסוקה בחקר דיני משפחה מהבט מגדרי. לצד מחקר והוראה באקדמיה, הלפרין-קדרי פעילה בענייני ציבור, ובין היתר: מאז שנת 2002 היא מכהנת כיו"ר הוועדה המייעצת לרשות לקידום מעמד האישה. בין השנים 2003 ל-2005 עמדה שלוש פעמים בראש המשלחת הישראלית לוועידה למעמד הנשים של האו"ם. מאז 1994 היא חברה בצוות המשפטי של שדולת הנשים. בשנת 1997 הייתה אחת ממייסדות ארגון "קולך" והיא ממלאה תפקידים שונים בארגון מאז ועד היום. בשנת 2007 נבחרה לוועדה הבינלאומית של האו"ם לביעור אפליה נגד נשים וכיום היא מכהנת כסגנית יו"ר הוועדה. חברת ועדת אות אמיל גרינצוויג המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח. תושבת שוהם משנת 2000. בשנת 2008 הייתה מועמדת למועצת שוהם מטעם רשימת "לב שהם". בשנת 2010 נבחרה לכהונה נוספת בוועדת האו"ם למאבק באפליה נגד נשים.

 

פרופ' אלון הראל

אלון הראל (נולד ב-7 בדצמבר 1957) הוא מופקד הקתדרה למשפט פלילי ומינהלי ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. אלון הראל נולד וגדל בתל אביב לאב שמוצאו מפולין ואם שמוצאה מגרמניה, הוריו נפטרו בנערותו. אביו, ישעיהו הראל (1974-1922), היה שופט שלום ואחר-כך עורך דין. במהלך עבודתו כתב כמה ספרים ובאחד מהם, "עמך בערכאות", תיאר את בית המשפט. ‏[1] אלון הראל למד בגימנסיה הרצליה ובצה"ל היה סגן בחיל הקשר. הראל הוא בעל תארים ראשון (1983) ושני (1985) במשפטים (שניהם בהצטיינות) מהאוניברסיטה העברית, ותואר שלישי בפילוסופיה של המשפט מבייליול קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד (1988). נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הסמכות הפוליטית של המדינה". מנחהו בעבודה היה פרופסור יוסף רז. הראל עשה תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל בשנים 1989-1988. ב-1990 מונה למרצה באוניברסיטה העברית, ב-1996 מונה למרצה בכיר. ב-2000 מונה לפרופסור חבר. ב-2003 מונה לפרופסור מן המניין והופקד על הקתדרה על שם וולטר א' מאייר וב-2006 הופקד על הקתדרה על שם פיליפ ואסטל מיזוק למשפט פלילי ומינהלי. שהה בשבתון באוניברסיטת דרום קליפורניה וכן כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת טורונטו, ואוניברסיטת טקסס. הראל היה עמית מחקר בכיר בתוכנית לאתיקה מקצועית ובבית הספר למדיניות ציבורית על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. כמו כן היה עמית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. בשנת 2009 שהה ב-CTLS בלונדון, בתוכנית הגלובלית ללימודי משפטים מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון. הראל היה נשיא האגודה הישראלית לניתוח כלכלי של המשפט, הוא אחד מעורכי כתב העת קתרסיס וחבר במרכז לחקר הרציונליות שבאוניברסיטה העברית. הוא חבר במערכת כתב העת Criminal Law and Philosophy וכן חבר במערכת כתב העת New Criminal Law Review. הוא היה גם חבר מערכת כתבי העת Democratic Culture ומשפטים. הראל היה בשנים 1998-1997 ו-2004-2003 חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח, כיום הוא מסייע לארגון "שוברים שתיקה". בעבר היה גם פעיל בארגון אמנסטי אינטרנשיונל. הוא כותב מאמרים פובליציסטיים בעיתון הארץ. בשנת 2008 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 זכה בפרס חשין, המוענק על ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. הראל הוא מייסדו ועורכו של כתב העת Jerusalem Review of Legal Studies, ביחד עם פרופסור דוד אנוך.

 

פרופ' שלמה אבינרי

שלמה אבינרי נולד בביילסקו שבפולין, ועלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1939. הוא למד באוניברסיטה העברית ובבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון, וקיבל תואר דוקטור בשנת 1964. באותה שנה הצטרף לסגל האוניברסיטה. הוא מונה לפרופסור מן המניין ב-1974. כיהן כראש המחלקה למדע המדינה וכדיקן הפקולטה למדעי החברה‏[1], כמו כן שימש כראש המרכז ללימודי אירופה, באוניברסיטה העברית בירושלים. אבינרי לימד כפרופסור אורח באוניברסיטאות ייל, קורנל, אוניברסיטת קליפורניה, אוקספורד, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, האוניברסיטה הלאומית האוסטראלית בקנברה, ביה"ס למשפטים ע"ש קרדוזו בניו-יורק ואחרות. בראשית המאה ה-21, משמש כפרופסור אורח קבוע בתוכנית ללימודי לאומיות באוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט. הוא חבר האקדמיה האירופית לאמנויות ומדעים. בשנים 1975 עד 1977 שימש כמנכ"ל משרד החוץ, בממשלת רבין הראשונה. לאחר התפרקות ברית המועצות, סייע בתהליכי דמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופיות ובמדינות חבר המדינות, והיה חבר במשלחות בינלאומיות לפיקוח על הבחירות החופשיות הראשונות שנערכו לאחר התפרקות הקומוניזם בהונגריה, בצ'כוסלובקיה, ברומניה, בליטא, בקרואטיה, בסרביה, בקוסובו, בגאורגיה ובמדינות נוספות. כמו כן שימש עמית-מחקר במכון וילסון שבוושינגטון, במכון ברוקינגס שבוושינגטון וב"קרן קרנגי לשלום בינלאומי" שבוושינגטון, וכן במכון הבינלאומי לכלכלה וליחסים בינלאומיים במוסקבה. אבינרי נחשב למומחה לכתביהם של מרקס והגל ולהיסטוריה ציונית. חבר במערכת הבינלאומית של ההוצאה הביקורתית השלמה של כתבי מרקס ואנגלס, היוצאת לאור מטעם המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית באמסטרדם. הוא עסק רבות בהגותם של הרצל ושל משה הס. התעמת עם פרשנותו של קרל פופר, שראה בהגל את מבשרה של המדינה הטוטליטרית של המאה ה-20. כאשר מונה אבינרי למנכ"ל משרד החוץ על ידי ממשלת רבין ב-1975 בהמלצתו של שר-החוץ יגאל אלון, גרר המינוי התנגדות חריפה מצד הליכוד, שהיה אז באופוזיציה, וזאת בגלל מאמרים שפרסם אבינרי בארץ ובחו"ל בזכות משא ומתן עם אש"ף אם יכיר במדינת ישראל; אחד מחברי הכנסת של הליכוד גם כינה אותו בשם "לורד האו-האו", על שם המדינאי הבריטי ששידר ברדיו ברלין בזמן מלחמת העולם השנייה והוצא להורג אחר כך בעוון בגידה. בזמן שירותו במשרד החוץ ביטא אבינרי את הקו הרשמי שדגל אז באופציה הירדנית, וגם השתתף בכמה פגישות חשאיות עם המלך חוסיין. באותה תקופה גם התקיימו המגעים הראשונים, בתוניס ובמקומות אחרים, בין אש"ף ובין פעילי שלום ישראלים. מהלכים אלה נגדעו עם ניצחון הליכוד בבחירות 1977, שבעקבותיהם גם התפטר אבינרי ממשרד החוץ וחזר לאוניברסיטה. מהלכים אלה חודשו בזמן ממשלת רבין השנייה והביאו בסופו של דבר להסכמי אוסלו. אבינרי מפרסם מאמרים פובליציסטיים בענייני דיומא בעיתונים שונים בישראל ובעולם. אבינרי הוא חתן פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה לשנת 1977 על ספרו "תורת המדינה של הגל", וחתן פרס שלמה בובליק לשנת 2009.‏‏‏[2] באותה שנה הוענק לו עיטור הסולידריות האיטלקי מטעם נשיא איטליה.‏‏[3] ב-2010 הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע על תרומתו למחקר ולחברה בישראל, ובשנת 2011 הוענק לו תואר עמית-כבוד מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה. ב-2013 זכה אבינרי בפרס א.מ.ת. ספריו תורגמו ללשונות רבות, בהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, יפנית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צ'כית, פולנית, סינית ופורטוגזית. הוא נשוי לעו"ד דבורה לבית נדלר ואב למעין אבינרי-רבהון.