דרך הנישואין בישראל ? | עמוד דיון
תקציר
דרך הנישואין בישראל ?
העמדות העיקריות לגבי דרך הנישואין והגירושין של אזרחי ישראל.
אין צורך ברישום
יש לבטל כליל את רישום הנישואין. על המדינה לכבד את האוטונומיה של בני הזוג ולהימנע מהתערבות במערכת היחסים ביניהם. זוגות שירצו בכך יוכלו לעגן את השותפות ביניהם באמצעות חוזה פרטי.
בעלי העמדה: ירון לונדון, אירית רוזנבלום, מירב מיכאלי.
שימור הסטאטוס קוו
כל שינוי משמעותי במצב הקיים יפגע בצביון היהודי של המדינה ועלול ליצור פילוג בעם.
עמדה מרוככת מציעה לעשות שימוש במסלול רישום אזרחי רק עבור המנועים מלהינשא לפי הדין הדתי (פסולי חיתון, להט"בים, זוגות מעורבים), אשר לא יוגדר כ"נישואין" אלא במונח אחר.
בעלי העמדה: רחל סילבצקי, הרב דוד סתיו.
שיטת המסלולים
יש להוסיף לצד המסלול הדתי הקיים מסלול נוסף אזרחי למי שחפץ בו.
ההצעה כוללת שתי חלופות: האחת, שהרישום האזרחי יכונה גם הוא "נישואין". השניה, תכונה בשם אחר (כגון ברית זוגיות או חיים משותפים).
בעלי העמדה: שחר ליפשיץ , נפתלי רוטנברג.
סיכום ביניים
הסוגיה מהוה פתיחה לדיון הרחב בנושא נישואין וגירושין. לפיכך היא מציגה רק את העמדות העיקריות ומובילה מתוך הדיון הראשוני בהן לסוגיות הקשורות לנושא.
ככלל, קיימות ארבע דעות עיקריות בשאלת רישום הנישואין: החל מהעמדה השמרנית של שימור הסטטוס קוו עם שינויים קלים, ועד לעמדה הרדיקלית הגורסת שאין צורך ברישום כלל שכן אין למדינה מקום להתערב ברשות הפרט של הזוגיות והמשפחה. הדיון הראשוני כאן מוביל בין השאר לשתי סוגיות מרכזיות:
1. המחלוקת שבין שיטת המסלולים (הוספת מסלול אזרחי למסלול הדתי הקיים) למול הנהגת מסגרת אזרחית רחבה שתכלול בחירה בין מגוון דרכי נישואין, כך שהמסלול הדתי האורתודוקסי יהיה רק אחד מהם.
2. המתח העקרוני הגלום בהגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית מקבל ביטוי מודגש בשאלת הנישואין: כיצד מאזנים בין זכויות יסוד של הפרט (כמו החופש מדת והזכות לשיויון) לבין הצורך בעיצוב יהודי של המוסד התרבותי המרכזי: המשפחה.
הדיון
המצב הקיים בישראל
הנישואין והגירושין של כל תושבי ישראל מתנהלים לפי הדין הדתי שלהם, באמצעות בתי הדין הדתיים. מדינת ישראל איננה מאפשרת נישואין וגירושין בתחומה שלא לפי הדין הדתי (למעט מקרים חריגים). כלומר, ההסדרה המשפטית של נישואין וגירושין מכפיפה את יצירת קשר הנישואין לדין הדתי, למרות שליצירתו השלכות רחבות על התנהלותן של מגוון רשויות אזרחיות ביחס לנישואין. שיטה זו אף יוצרת הבחנה בין קבוצות שונות של תושבי המדינה, על בסיס דת.
הכפפת מוסד הנישואין לממסדים הדתיים מונעת מאזרחים מסוימים את האפשרות להינשא (חסרי דת, בני עדות דתיות שונות המבקשים להינשא זה עם זה, פסולי חיתון לפי הדין הדתי ועוד), אחרים נאלצים להינשא באופן שמנוגד לרצונם ויש מי שיכולים להינשא כרצונם אך כפופים בעל כרחם למערכת חוקים דתית שמנוגדת למצפונם ולהשקפותיהם. בנוסף, מי שמבקשים להתיר את נישואיהם מחויבים לעשות זאת לפי הדין הדתי ולעיתים בשל הוראותיו הם מוצאים עצמם מעוגנים לקשר שאינם מעוניינים בו.
להרחבה: רות גביזון (לצפייה בוידאו לחצו כאן), נייר העמדה "מסגרת אזרחית לנישואין ולגירושין" (עמ' 21-23).
האם יש בכלל צורך ברישום נישואין?
ירון לונדון – אין צורך ברישום נישואין כלל. הנסיקה בשיעורי הגירושין מוכיחה שהמודל המסורתי פשט את הרגל בדור בו אנשים בוחרים את יחסיהם האינטימיים באופן חופשי ונשים הפכו אוטונומיות מבחינה כלכלית על המדינה לשמר את האוטונומיה של הפרטים ולהימנע מהתערבות בנעשה בין בני זוג. הדבר היחיד שהחברה צריכה לדאוג לו הוא הערבות שבין הורה לגידול צאצאו. לצפיה.
מרתה פיינמן – המשפחה כמוסד חברתי, לא צריכה להיות תלויה עוד במוסד הנישואים, משום שאלה אינם רלוונטיים במציאות הנוכחית. כיום, נשים אינם זקוקות עוד להגנה המשפטית שסיפקו להם הנישואים בעבר, ישנה הסכמה חברתית שנישואים כושלים יש לפרק (גם אם רק אחד מבני הזוג רוצה בכך) והמבנים המשפחתיים המקובלים הולכים ומתגוונים. במציאות כזו, הבעיות הרציניות בתחום המשפחתי, אינן נוגעות לנישואים אלא להסדרת היחסים בין הורה לילד, או בין "מטפל" ל"תלוי". המשפט צריך לספק את ההגנה למערכת יחסים זו, מבלי להתערב במישור של הנישואים (אותם יש להסדיר במישור הפרטי בלבד). להרחבה.
אירית רוזנבלום – חוקי מדינה מיושנים ואטומים אינם מאפשרים לכל אדם לממש את זכותו הבסיסית למשפחה, מטעמים שאינם ענייניים. יש להרחיב את השימוש ב"תעודת הזוגיות" אשר מאפשרת בני זוג להצהיר על זוגיותם במסמך משפטי מוכר ע"י המדינה (ומדינות זרות). התעודה מבוססת על הכרה אישית ופרטית של בני הזוג בזוגיות של עצמם, מבלי שיצטרכו לתת הסברים ונימוקים לזוגיות שלהם או לא להוכיח את כשרותה. לצפיה.
מירב מיכאלי – הנישואים המסורתיים מגדירים אוטומטית את חלוקת התפקידים המגדרית בין בני הזוג ומשמרים את נחיתותן של הנשים. המדינה צריכה לבטל לחלוטין את מוסד הנישואים ולהציע תחתיו כמה הסכמים אפשריים אשר יגדירו חלוקות תפקידים שונות בין בני הזוג, כך שכל זוג יוכל לבחור באחת ההצעות המובנות או בהסדרת היחסים ביניהם באמצעות חוזה פרטי. להרחבה.
פנחס שיפמן – המדינה רשאית לעשות רגולציה על יחסי הזוגיות באמצעות מוסד הנישואין. מטרת ההסדרה המשפטית היא ליצור מכנה משותף מינימאלי שיהיה מקובל על כלל האוכלוסייה, אשר במסגרתו יתכנו דעות וגוונים שונים ביחס לנישואין. לצפייה
רות גביזון – יש חשיבות למוסד הנישואין הנותן יציבות לתא המשפחתי שיש בו חשיבות גדולה לחברה ולתרבות. בנוסף, הסדרת קשר הנישואין מגנה על זכויות הצדדים לקשר. לצפיה
דפנה הקר – לאור הבלבול שמאפיין את דור -Y יש חשיבות יתרה להסדרה המשפטית של הזוגיות. תפקידו של המשפט לסייע לבני הזוג לתאם את ציפיותיהם ביחס לזוגיות ולקיים דיאלוג על המחויבות ביניהם.לצפייה (מדקה 1:36:41).
הצורך בשינוי המצב הקיים
המצב הקיים בישראל מעורר בעיות קשות: היעדר האפשרות של פסולי חיתון, בעלי דתות שונות ובני זוג מאותו המין להינשא, כפיית טקס נישואין דתי על מי שאינם מעוניינים בכך. בעיות נוספות נובעות מהתוכן המהותי של הדין הדתי, ביניהן: הפגיעה הקשה בשוויון של נשים וסרבנות הגט.
הבעיות הללו גורמות לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכויות אדם. הפתרון ההכרחי לכך הוא הסדרה אזרחית של נישואין וגירושין בישראל.
בעלי העמדה: שחר ליפשיץ , אבישלום ויסטריך , רות גביזון
יש להימנע מכל שינוי בהסדרת הנישואין והגירושין, משום שהמהלך יפגע בצביון היהודי של המדינה ויוביל לפילוג העם.
בעלי העמדה: רחל סילבצקי, הרב דוד סתיו.
לדיון בסכנת פילוג העם
מהו השינוי הרצוי ברישום הנישואין והגירושין?
מסלול אזרחי לצד מסלול דתי
יש להקים מנגנון אזרחי לרישום אזרחי של הנישואין, כך שכל אזרח יוכל לבחור האם להינשא באופן דתי או באופן אזרחי.
בעלי העמדה נחלקים בשאלה האם יש לכנות את המנגנון האזרחי- "נישואין" או בשם חלופי כמו "ברית הזוגיות".
בעלי העמדה: שחר ליפשיץ, איילת בלכר.
יש להקים מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין, לפיה כל מי שמבקש להינשא יקבל רישיון מן המדינה, והנישואין ימומשו בטקס – דתי (אורתודוקסי/ קונסרבטיבי/רפורמי), יהודי-חילוני, או אזרחי מלא, על פי בחירת בני הזוג.
הליך הגירושין יהיה אזרחי גם הוא, אם כי בעלי העמדה נחלקו בשאלה האם ידרשו גירושין דתיים לצד הגירושין האזרחיים. קיימות שלוש דעות בנושא:
א. מי שבחר להינשא באופן דתי יחויב להתגרש באופן דתי.
ב. גם מי שנישא באופן דתי יוכל להתגרש באופן אזרחי, אך הגירושין הדתיים יהיהו תנאי הכרחי לנישואיו בשנית.
ג. מי שנישא באופן דתי יוכל לשוב ולהתחתן לאחר גירושין אזרחיים, מבלי שיידרש להתגרש באופן דתי.
בעלי העמדה: שיפמן, וסטרייך, גביזון- מדן (מעמ' 31).
לדיון בחלופות האפשריות לשינוי
אודי ליאון
לדעת ירון לונדון לעומת שיטת המסלולים שמתבסס על אין חובה הללפי הרמבם