כנס

פתיחה

דמוקרטית קודמת ליהודית

דמוקרטית קודמת ליהודית

הנהגת נישואין אזרחיים היא הדרך היחידה לשמור על זכויות האדם הבסיסיות והן גוברות על כל שיקול אחר.

נישואין דתיים אינם ניתנים ליישוב עם זכויות אדם, בשל הפגיעה בשיוויון ובחופש הדת שאינן פתירות.

 

>
יהודית קודמת לדמוקרטית

יהודית קודמת לדמוקרטית

שימור הבלעדיות של הנישואין הדתיים היא הדרך היחידה להבטיח את המשכיותו ואחדותו של העם היהודי ואת ציביונה היהודי של המדינה.

בנוסף, יצירת אלטרנטיבה תיצור הפרדה מוחלטת בין המסלולים ואלה לא יוכלו להתחתן עם אלה לעולם.

בעלי העמדה: הרב אלי בן דהן, הרב דוד סתיו.

>
איזון בין הדמוקרטית ליהודית

איזון בין הדמוקרטית ליהודית

ניתן להגיע לאיזון בין המימד היהודי של המדינה למימד הדמוקרטי בדרכים שונות.

לגישה זו שלוש וריאציות עיקריות: שימור מסלול ייחודי דתי בצד אופציה אזרחית (ברית זוגיות), מתן אפשרות בחירה בין מגוון טקסים יהודיים ופרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.

בעלי העמדה: פרופ' שחר ליפשיץ, שי זרחי, ד"ר אבישלום ויסטרייך ופרופ' פנחס שיפמןסוזן וייס.

>
מקורות

סיכום

מוסכם על הרוב שדמוקרטיה מחויבת להגן על זכויות היסוד של אזרחיה, אך באפשרותה לקדם ערכים (במיוחד בתחום המשפחתי) גם במחיר של פגיעה מוגבלת בהן. השאלה היא האם הפגיעה בזכויות האדם שנובעת מהמונופול הדתי על נישואין וגירושין בישראל היא סבירה ומוצדקת?

יש הטוענים שהפגיעות בזכויות מוצדקות לשם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. אחרים סבורים שהפגיעות עולות על הנדרש ומציעים דרכים שונות לאיזון בין אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה: הקמת מסלול אזרחי לרישום זוגיות לצד הנישואין הדתיים, ייסוד מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין בישראל שתכיר בריבוי טקסים, פרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.

  • אביה ריש

    רקע

    רקע

    (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    מקורו של ההסדר הקיים בענייני הנישואין והגירושין בישראל הוא בחקיקה עות'מאנית ("שיטת המילט") ששומרה ע"י המנדט הבריטי ואומצה ע"י מדינת… מקורו של ההסדר הקיים בענייני הנישואין והגירושין בישראל הוא בחקיקה עות'מאנית ("שיטת המילט") ששומרה ע"י המנדט הבריטי ואומצה ע"י מדינת ישראל עם הקמתה. הסדר זה קובע כי ענייני נישואין וגירושין של כל תושבי ישראל, יוסדרו על פי הדין הדתי שלהם ובאמצעות המוסדות הדתיים שלהם. בראשית שנות החמישים, כשנחקק חוק שיפוט בתי דין רבניים (במסגרתו עוגנה תחולתו של הדין האישי על נישואין וגירושין של יהודים), הוא היווה פשרה הולמת בין תפיסות שונות בציבור היהודי ונתפש כחיוני למניעת פילוג בעם היהודי ולמניעת נישואי יהודים לבני דתות אחרות. בנוסף, היקף הקושי המעשי שנוצר בעקבותיו היה מוגבל: מספר האנשים  שלא יכלו להינשא לפי הדין הדתי היה קטן ונמצאו דרכים שונות להתמודד עם קשיים מעשיים ואידיאולוגיים שההסדר יצר. בעשרות השנים האחרונות, נדחו מגוון הצעות לשינוי המצב הקיים. בין הנימוקים המרכזיים לדחיית ההצעות נמנו: החשש מריבוי ממזרות, שימור ציביונה היהודי של המדינה כפי שהוגדר ב"סטאטוס קוו", הגברת הלכידות והאחדות בין הקבוצות השונות בעם ומניעת נישואי תערובת. להרחבה בנייר העמדה. (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

    הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

    (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    מעמדה של הזכות לנישואין כזכות יסוד נובע מאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן ומפסיקתו של ביהמ"ש העליון.למרות זאת, תחולתו הבלעדית של…

    מעמדה של הזכות לנישואין כזכות יסוד נובע מאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן ומפסיקתו של ביהמ"ש העליון.

    למרות זאת, תחולתו הבלעדית של הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין מטילה מגבלות רבות על מימוש זכותם של אזרחי ישראל להינשא: מגבלות הנוגעות לזהותו של בן הזוג, שלילת האפשרות לנישואים בין-דתיים, אי הכרה בטקסים שאינם אורתודוקסיים, אי שיוויון מובנה של נשים בנישואין ובגירושין ועוד.

    להרחבה: רות גביזון , נייר העמדה, אהרון ברק.

    (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    הזכות לחופש דת והחופש מדת מעוגנת, בין היתר, במגילת העצמאות ובהכרזה האוניברסלית של זכויות האדם. פירושה, בהקשר של נישואין וגירושין… הזכות לחופש דת והחופש מדת מעוגנת, בין היתר, במגילת העצמאות ובהכרזה האוניברסלית של זכויות האדם. פירושה, בהקשר של נישואין וגירושין הוא שיש להעניק לכל אדם  אפשרות בחירה בין טקסים דתיים שונים, לצד אפשרות להימנע לחלוטין מכל היבט דתי בטקס. הדין בישראל מנוגד לעקרון זה משום שהוא מאפשר נישואין רק לפי הדין הדתי של העדה אליה משתייכים בני הזוג ואינו מאפשר בחירה בין טקסים שונים, אף לא בין טקסים אלטרנטיביים בתוך אותה הדת. להרחבה: דני סטטמן , נייר העמדה. (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    מעמדה של הזכות לשיוויון כזכות יסוד מעוגן באמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל ובפסיקתו של ביהמ"ש העליון. תחולתו הבלעדית של הדין… מעמדה של הזכות לשיוויון כזכות יסוד מעוגן באמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל ובפסיקתו של ביהמ"ש העליון. תחולתו הבלעדית של הדין הדתי על ענייני נישואין וגירושין בישראל פוגעת בשיוויון במספר היבטים: פערים משמעותיים בין המינים, בזכויותיהם של בני הזוג במהלך הניושאין ובעיקר  בעת היציאה מהם, חוסר שיוויון בין סוגי הטקסים הדתיים השונים - אלה שמוכרים על ידי המדינה ואלה שאינם, חוסר ההכרה בזכויותיהם של בני דתות שונות וזוגות בני אותו מין להינשא. להרחבה נייר העמדהרות גביזון (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    סעיף 23 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות עוסק בעיקר בהגנה על זכויותיהם של בני הזוג לחירות ולשוויון בקשר הנישואין. מדינות אשר… סעיף 23 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות עוסק בעיקר בהגנה על זכויותיהם של בני הזוג לחירות ולשוויון בקשר הנישואין. מדינות אשר חתומות על האמנה יכולות לקבע הסדרים שונים בתחום דיני המשפחה, אולם הסדרים אלו חייבים לציית לאילוצים של זכויות האדם. למדינה אין סמכות להפר את זכויות האדם או לגבור עליהן, ללא קשר לסוג המשטר שחל בה או לזהותם (הדתית או האתנית) של בני הזוג. ישראל חתמה על האמנה ואישררה אותה, אולם הגישה הסתייגות לגבי סעיף 23, משום שהמונופולין הדתי שקיים בישראל בתחום הנישואין והגירושין מטיל מגבלות על החירות והשיוויון של בני זוג המבקשים להינשא (או להתגרש). מאידך – הפסקה הראשונה בסעיף מתייחס לזכות ההגנה על "מוסד המשפחה" – זכות זו מטילה חובה על החברה ועל המדינה. לאור המחויבות של החברה להגן על מוסד המשפחה, מתעוררת השאלה האם עליה להגן על המשפחה גם מפני בני הזוג עצמם? בנוסף – עולה השאלה מה מעמדה של הזכות למשפחה של יחידים למול זכותן של קהילות מובחנות לשמר את תרבותן (אשר עשויה למצוא ביטוי מיוחד דווקא בהגדרת המשפחה וגבולותיה)? נראה שישנו מתח בין זכותם של פרטים להקים משפחה, לבין זכותה של החברה האזרחית בה היא חיה, ולזכותן הקיבוצית של קהילות תרבותיות אליהן משתייכים בני הזוג- לשמור על ייחודן. להרחבה: רות גביזון (צפיה בדעה במקור)
  • מנחה

    קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

    קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

    (צפיה בדעה במקור)
  • הילה

    לא ניתן להצדיק פגיעה רחבה וחמורה בזכויות אדם, לשם קידום מטרות תרבותיות. גם אם המונופול הדתי על נישואין וגירושין תורם… לא ניתן להצדיק פגיעה רחבה וחמורה בזכויות אדם, לשם קידום מטרות תרבותיות. גם אם המונופול הדתי על נישואין וגירושין תורם לאופייה היהודי של המדינה, לא ניתן להצדיק את הפגיעה הרחבה בזכויות אדם שנגרמת בעקבותיו. להרחבה- נייר העמדה. (צפיה בדעה במקור)
  • דני סטטמן

    בעבר חשבתי שהמדינה רשאית להעדיף צורות מסוימות של יצירת משפחה , בתנאי שהיא מאפשרתאלטרנטיבה מספקת למי שאינם חפצים להינשא  (למשל…

    בעבר חשבתי שהמדינה רשאית להעדיף צורות מסוימות של יצירת משפחה , בתנאי שהיא מאפשרתאלטרנטיבה מספקת למי שאינם חפצים להינשא  (למשל – ההכרתה הרחבה של המדינה בזכויות הידועים בציבור).

    להרחבה.

    כיום עמדתי היא שלמדינה מותר אמנם להביע את העדפתה לסוג מסוים של הסדרת הנישואין, אך אסור שהיא תפגע בזכויות יסוד של אזרחיה. לכן, המדינה לא יכולה להסתפק במתן האפשרות הטכנית להינשא בחו"ל או לחיות כידועים בציבור (וזאת בשל האופי הסימבולי של מושג הנישואין).  

    בהסדר הנוכחי נפגע החופש מדת של חילוניים בגלל הכפייה עליהם להינשא בטקס דתי מובהק. גם הפרטיות והכבוד שלהם נפגעים בשל החובה (על כלות) לטבול במקווה.

    לפיכך, על המדינה להכיר במסגרת האזרחית הרחבה, במסגרתה  לנישואין הדתיים לא תהא נפקא מינה מבחינת הרישום האזרחי.

    (צפיה בדעה במקור)
  • פרופ' מאיר בוזגלו

    מוסד הנישואין אינו רק ענינו של היחיד,  אלא גם של החברה והקהילה .  לפיכך האמירה – "אתה לא תקבע לי…

    מוסד הנישואין אינו רק ענינו של היחיד,  אלא גם של החברה והקהילה .  לפיכך האמירה – "אתה לא תקבע לי איך להתחתן, כי זה ענייני" היא אמירה בעייתית . עד לא מזמן הפן החברתי  הזה נתון בידיה של הדת שעיצבה אותו וגיבתה אותו עם מוסדות שלמים. (דיני המזונות, ממזרות וכד') שנלוו להבניה חברתית זו.

    אין להתכחש לשינויים שחלו בחברה בהקשר המשפחתי, שינויים שמחייבים עדכון (זהיר והדרגתי) של המימד חברתי. מאידך חשוב להדגיש  שאי אפשר להסתפק בכך שהיחיד יכול לבחור כל מי שירצה ובכל דרך – כל עוד איננו פוגע בזולת.  

    (צפיה בדעה במקור)

מקורות עיקריים