להתחברות

מדינה יהודית ודמוקרטית? | עמוד דיון

תקציר

הדיון

רקע

x

מקורו של ההסדר הקיים בענייני הנישואין והגירושין בישראל הוא בחקיקה עות'מאנית ("שיטת המילט") ששומרה ע"י המנדט הבריטי ואומצה ע"י מדינת ישראל עם הקמתה. הסדר זה קובע כי ענייני נישואין וגירושין של כל תושבי ישראל, יוסדרו על פי הדין הדתי שלהם ובאמצעות המוסדות הדתיים שלהם.

בראשית שנות החמישים, כשנחקק חוק שיפוט בתי דין רבניים (במסגרתו עוגנה תחולתו של הדין האישי על נישואין וגירושין של יהודים), הוא היווה פשרה הולמת בין תפיסות שונות בציבור היהודי ונתפש כחיוני למניעת פילוג בעם היהודי ולמניעת נישואי יהודים לבני דתות אחרות. בנוסף, היקף הקושי המעשי שנוצר בעקבותיו היה מוגבל: מספר האנשים  שלא יכלו להינשא לפי הדין הדתי היה קטן ונמצאו דרכים שונות להתמודד עם קשיים מעשיים ואידיאולוגיים שההסדר יצר.

בעשרות השנים האחרונות, נדחו מגוון הצעות לשינוי המצב הקיים. בין הנימוקים המרכזיים לדחיית ההצעות נמנו: החשש מריבוי ממזרות, שימור ציביונה היהודי של המדינה כפי שהוגדר ב"סטאטוס קוו", הגברת הלכידות והאחדות בין הקבוצות השונות בעם ומניעת נישואי תערובת.

להרחבה (נייר העמדה מעמ' 19).

הסיבות ההיסטוריות להנהגת נישואין דתיים בלבד

הסיבות ההיסטוריות להנהגת נישואין דתיים בלבד

הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

x

מעמדה של הזכות לנישואין כזכות יסוד אינו מעוגן בחוקי היסוד של המדינה, אך הוא נגזר מאמנות בינלאומיות שעליהן ישראל חתומה ומפסיקתו של בית המשפט העליון.

מדינת ישראל חתמה על האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות ואשררה אותה (להוסיף קישור). סעיף 23 לאמנה כולל הכרזה כי הזכות לנישואין תוכר "ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת".  בניגוד לכך, תחולתו הבלעדית של הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין מטילה מגבלות רבות על מימוש זכותם של אזרחי ישראל להינשא: מגבלות הנוגעות לזהותו של בן הזוג, שלילת האפשרות לנישואים בין-דתיים, אי הכרה בטקסים דתיים שאינם אורתודוקסיים, אי שיוויון מובנה של הנשים בטקס הנישואין והגירושין ועוד. לכן, צירפה ישראל הסתייגות מתאימה לחתימתה על האמנה.

בהמשך לכך, הכיר בית המשפט העליון בחשיבות התא המשפחתי וחיי הנישואין ובזכותו החוקתית של כל אדם בישראל לנישואין ולחיי משפחה.

להרחבה: רות גביזון , נייר העמדה (בעמ' 38), אהרון ברק.

הפגיעה בזכות לנישואין

הפגיעה בזכות לנישואין

x

חופש הדת

הזכות לחופש הדת מעוגנת, בין היתר, במגילת העצמאות ובהכרזה האוניברסלית של זכויות האדם. פירושה, בהקשר של נישואין וגירושין הוא שיש להעניק לכל אדם  אפשרות בחירה בין טקסים דתיים שונים, לצד אפשרות להימנע לחלוטין מכל היבט דתי בטקס.

הדין בישראל מנוגד לעקרון זה משום שהוא מאפשר נישואין רק לפי הדין הדתי של העדה הדתית אליה משתייכים בני הזוג ואינו מאפשר בחירה בין טקסים שונים, אף לא בין טקסים אלטרנטיביים בתוך אותה הדת.

להרחבה: דני סטטמן, נייר העמדה (עמ' 41)

הפגיעה בחופש דת

הפגיעה בחופש דת

x

הזכות לשיוויון

מעמדה של הזכות לשיוויון כזכות יסוד מעוגן באמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל ובפסיקתו של ביהמ"ש העליון.

תחולתו הבלעדית של הדין הדתי על ענייני נישואין וגירושין בישראל פוגעת בשיוויון במספר היבטים: פערים משמעותיים בין המינים, בזכויותיהם של בני הזוג במהלך הניושאין ובעיקר  בעת היציאה מהם, חוסר שיוויון בין סוגי הטקסים הדתיים השונים אלה שמוכרים על ידי המדינה ואלה שאינם, חוסר ההכרה בזכויותיהם של בני דתות שונות וזוגות בני אותו מין להינשא.

להרחבה נייר העמדה (עמ' 42), רות גביזון

הפגיעה בזכות לשיוויון

הפגיעה בזכות לשיוויון

x

מקור לדיון

סעיף 23 לאמנה הבינלאומיות לזכויות אזרחיות ופוליטיות עוסק בעיקר בהגנה על זכויותיהם של בני הזוג לחירות ולשוויון בקשר הנישואין. מדינות אשר חתומות על האמנה יכולות לקבע הסדרים שונים בתחום דיני המשפחה, אולם הסדרים אלו חייבים לציית לאילוצים של זכויות האדם. למדינה אין סמכות להפר את זכויות האדם או לגבור עליהן, ללא קשר לסוג המשטר שחל בה או לזהותם (הדתית או האתנית) של בני הזוג.
ישראל חתמה על האמנה ואישררה אותה, אולם הגישה הסתייגות לגבי סעיף 23, משום שהמונופולין הדתי שקיים בישראל בתחום הנישואין והגירושין מטיל מגבלות על החירות והשיוויון של בני זוג המבקשים להינשא (או להתגרש).
מאידך – הפסקה הראשונה בסעיף מתייחס לזכות ההגנה על "מוסד המשפחה" – זכות זו מטילה חובה על החברה ועל המדינה. לאור המחויבות של החברה להגן על מוסד המשפחה, מתעוררת השאלה האם עליה להגן על המשפחה גם מפני בני הזוג עצמם?
בנוסף – עולה השאלה מה מעמדה של הזכות למשפחה של יחידים למול זכותן של קהילות מובחנות לשמר את תרבותן (אשר עשויה למצוא ביטוי מיוחד דווקא בהגדרת המשפחה וגבולותיה)? נראה שישנו מתח בין זכותם של פרטים להקים משפחה, לבין זכותה של החברה האזרחית בה היא חיה, ולזכותן הקיבוצית של קהילות תרבותיות אליהן משתייכים בני הזוג- לשמור על ייחודן.

להרחבה: רות גביזון

מקור לדיון

מקור לדיון

קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

x

הפגיעות החמורות והמגוונות בזכויות אדם, כשלעצמן, יכלו להספיק כדי לבסס טיעון חזק לטובת הכרעה על ביטולו של המונופול הדתי בענייני נישואין וגירושין. אלא שלמונופול הדתי יש גם תרומה לערכים חשובים, כגון ערכים תרבותיים ולאומיים.

לדעתנו, למרות הטיעונים הללו, אופייה היהודי של המדינה אינו מקנה תוקף מיוחד לטיעון זה לטובת מונופול דתי על נישואין וגירושין. זה הוא טיעון כבד משקל, שאנו מקבלים אותו לטובת הכרה מלאה בחירותם של פרטים לבחור נישואין דתיים, ואף באימוץ עמדות חינוכיות המעודדות אנשים לתת משקל חשוב ליצירת קשר נישואין בתוך תרבותם ובצורה המשקפת אותה. ברם אין זה טיעון בעד מסגרת משפטית שאינה מאפשרת נישואין בדרך לא דתית.

וסטרייך – שיפמן

וסטרייך – שיפמן

2 תגובות
  • x

    הרצון להנהיג נישואים אזרחיים בישראל מתפרש כרצון לפתור בעיות של הפרט על חשבון הכלל. העיקרון היסודי שהנחה את מנהיגי המדינה בראשיתה, שטובת הכלל גדולה יותר מטובת הפרט ואף חשובה יותר, יתנפץ עם הנהגת נישואים אזרחיים. יחסי היחיד והציבור ישתנו מאחריות הפרט לכלל, כלומר לעם, למצב שבו אין לפגוע ביחיד גם אם הכלל כולו נפגע מכך..

    בעקבות הנהגת נישואים על פי ההלכה, ישנם בני זוג שאינם יכולים לבוא בברית הנישואים, והם כמובן נפגעים מכך. עם כל הצער והכאב המובנים, מצבם של בני זוג כאלו דומה למצבם של בני זוג העומדים להינשא, ומתגלה במהלך בדיקות גנטיות כי הילדים שייוולדו להם יסבלו בוודאות ממומים קשים. הם בוודאי יבחרו בצער רב שלא לממש את אהבתם, מתוך אחריות לצאציהם.
    במשך כל הדורות היו קבוצות בעם ישראל שחיפשו דרכים לשנות את ההלכה, כגון הצדוקים והקראים. הקבוצות הללו נדחו על ידי העם בחושו הבריא והאחראי לקיומו הנצחי.
    המשך קיומו, אחדותו וטהרתו ושל עם ישראל והיוחסין שנשמרו בקפידה במשך אלפי שנים ואם כוונתם של המציעים היא להביא לשינוי ייחודו של עם ישראל ולהפוך אותו להיות ככל הגויים, עליהם לומר זאת בפירוש ובגלוי, ולא להתכסות בטיעונים של זכויות הפרט.

    למאמר המלא.

    הרב אלי בן דהן
    מחלוקת

    הרב אלי בן דהן

  • x

    לאיזה "כלל" מתכוון כבוד הרב? אסור למדינה להפקיר את הפרט.

    סוזן וייס

x

הרחבה:

א. למדינה מותר אמנם להביע את העדפתה לסוג מסוים של הסדרת הנישואין, אך אסור שהיא תפגע בזכויות יסוד של אזרחיה.

ב. לא סביר שהמדינה תצא ידי החובה לכבד את החופש של אזרחיה להתחתן על-ידי שתסתמך על יכולתם להתחתן בחו"ל.

ג. באופן דומה היא אינה יכולה להסתמך על האפשרות לחיות תחת המסגרת של ידועים בציבור כתחליף למוסד הנישואין, וזאת בשל האופן הסימבולי של מוסד הנישואין.

ד. בהסדר הנוכחי נפגע החופש מדת של חילוניים בגלל הכפייה עליהם להינשא בטקס דתי. גם הפרטיות והכבוד שלהם נפגעים בשל החובה (על כלות) לטבול במקווה.

ה. אני נוטה היום להעדיף את ההסדר שמציעים וסטרייך ושיפמן, דהיינו שהמדינה תכיר רק בנישואין אזרחיים ולנישואין הדתיים לא תהיה נפקא מינה מבחינת הרישום האזרחי.

וראו על כל זה בפרק 9 של ספרנו דת ומדינה בישראל, 2014.

דני סטטמן

תגובה אחת
  • x

    לב הבעיה הוא בכך שהדין הדתי הנוהג עשוי למנוע מזוגות שהיו מעוניינים בנישואין מללכת בדרך זו, ומאלץ אותם לחיות כידועים בציבור (כגון: זוגות בני דתות שונות ופסולי חיתון. לכל הפחות, עבור זוגות אלו הבחירה במוסד הידועים בציבור נובעת מאילוץ ואיננה משקפת הכרעה אוטונומית, ולפיכך איננה משקפת הסדר לגיטימי.

    וסטרייך – שיפמן
    תמיכה

    וסטרייך – שיפמן

x

מוסד הנישואין אינו רק ענינו של היחיד,  אלא גם של החברה והקהילה .  לפיכך האמירה – "אתה לא תקבע לי איך להתחתן, כי זה ענייני" היא אמירה בעייתית . עד לא מזמן הפן החברתי  הזה נתון בידיה של הדת שעיצבה אותו וגיבתה אותו עם מוסדות שלמים. (דיני המזונות, ממזרות וכד') שנלוו להבניה חברתית זו.

אין להתכחש לשינויים שחלו בחברה בהקשר המשפחתי, שינויים שמחייבים עדכון (זהיר והדרגתי) של המימד חברתי. מאידך חשוב להדגיש  שאי אפשר להסתפק בכך שהיחיד יכול לבחור כל מי שירצה ובכל דרך – כל עוד איננו פוגע בזולת.

פרופ' מאיר בוזגלו

x

אין כל הצדקה לפגיעה בזכויות הפרט לשם קידום ערכים ע"י המדינה.

להרחבה

x

המשפחה היא יסוד תרבותי מהותי של הזהות היהודית. מדינה יהודית מחויבת להמשיך את מורשת הדורות ולכן עליה להכיר בנישואין על פי ההלכה בלבד.

אין כל אפשרות להכיר בנישואין בדרך אחרת, אולם ניתן להשלים עם שותפות של בני זוג כישות משפטית פרטית.

להרחבה.

תמיכה

דעת הרב אליעזר מלמד

אחדות העם היהודי

x

חשש קיומי לעתידו של העם ולאחדותו מצדיקים פגיעה מסוימת בזכויות הפרט.

להרחבה: שלמה אבינרי , הרב דוד סתיו (מדקה 0:51).

שלמה אבינרי והרב דוד סתיו

שלמה אבינרי והרב דוד סתיו

תגובה אחת
  • x

    דווקא שימור המצב הקיים יוצר פילוג גדול בעם  היהודי. היעדר ההכרה בזרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים גורם לניכור וריחוק של מיליוני יהודים (בארץ ובתפוצות) לישראל ולממסד הרבני.

    להרחבה- עמ' 22 בנייר העמדה

    וסטרייך – שיפמן
    מחלוקת

    וסטרייך – שיפמן

דרכים לאיזון ה"יהודי" וה"דמוקרטי"

x

המחויבות של ישראל לזכויות אדם אינה מתבססת רק על היותה דמוקרטיה. זו מחויבות נפרדת שתקפה גם במדינות שאינן דמוקרטיות. גם אין ניגוד עניינים הכרחי בין אופייה היהודי של המדינה לבין ההגנה על זכויות האדם. אדרבה, היסודות שעליהם מושתתות זכויות האדם מעוגנים גם בעולמה של היהדות. לפיכך, הצבעה על העובדה שהמונופול הדתי (אורתודוקסי) בענייני נישואין וגירושין פוגע משמעותית בזכויות אדם היא טענה נורמטיבית כבדת משקל נגד המשך אימוצו של הסדר כזה בישראל גם מנקודת המבט הדתית.

להרחבה- עמ' 38 בנייר העמדה.

וסטרייך – שיפמן

וסטרייך – שיפמן

x

שחר ליפשיץ – הרעיון של ברית הזוגיות הוא פתרון של פשרה שאני תומך בו. הכרחי בעיני שהמדינה תאפשר לכל מי שמעוניין לקבל הכרה רשמית בזוגיות שלו. לשם כך, אני מוכן להתפשר במישור הסמלי (של "המותגים") ולהחליף את הכינוי נישואין ב"ברית זוגיות".

לצפייה (פאנל 5, shahar4a, מהתחלה).

הרב רוזן – אני מוכן לקבל נישואין אזרחיים בישראל, בשני תנאים. האחד – שלא יקראו לזה נישואין, אלא זוגיות. זה עניין סמנטי, אבל הסימבוליות חשובה בעיניי – במדינה יהודית הנישואין הם דתיים. התנאי השני הוא ביטול מעמד הידועה בציבור של אשת איש. היום בישראל מתרחש אחד הדברים המחפירים ביותר בעולם, שאין כמעט מדינות שמאפשרות אותו – מצב שבו אישה נשואה לראובן, ובו בזמן היא הידועה בציבור של שמעון, ומקבלת את כל הזכויות וההטבות.

להרחבה.

הרב שרלו– באופן אישי, אני תומך מלכתחילה ולא רק כאמצעי כניעה במציאת הסכמת ביניים, שתותיר את מסלול הנישואין כדת משה וישראל כדרך העיקרית והבסיסית, אך תפתור את בעיית הזוגות הרבים המבקשים להינשא ואנו אוחזים בשני קצוות המקל – מחד גיסא לא משיאים אותם ומאידך גיסא לא מאפשרים להם ללכת בדרך אחרת.

להרחבה.

חביבה פדיה – השיוך של מושג הנישואין רק לנישואין על פי ההלכה יכול לאזן את פתיחת האפשרות למסלולים אזרחיים שיאפשרו פתרון  הבעיות שזכויות האזרח מציבות. לפיכך אם יונהג מסלול נישואין אזרחיים אני בעד לתת לו שם שונה כמו "ברית הזוגיות" או אחר מן הנישואין. הטעם לעמדתי הוא שאני מתנגדת להליך חילון של הדת באמצעים הקוראים לטולרנטיות ומנכיחים קולוניאליזם מסוג חדש. זהו כיבוש של המערכת מתוך עצמה וניסיון להביסה בטרמינולוגיה שלה דבר העלול להגביר זעם והתנגדות ובחשבון אחרון אינו מניח מרחב מחייה שונה לדת כשלעצמה ולמדינה כשלעצמה.

מסלול דתי ייחודי לצד חלופה אזרחית רשמית

מסלול דתי ייחודי לצד חלופה אזרחית רשמית

תגובה אחת
  • x

    למרות שאני סבורה שיש צורך לפתוח מסגרת אזרחית רחבה שתאפשר מגוון רחב של מסלולים , אני מסכימה שמסגרת זו איננה צריכה להיות מוגדרת כנישואין וזאת כדי למנוע את הפגיעה בתפיסה המסורתית של מושג הנישואין.

    לצפייה.

    תמיכה

    איילת ברג-ורמן

x

שי זרחי – צריכה להיות הסדרה אזרחית של הנישואין במובן המשפטי שעל בסיסה יקבעו הזכויות והחובות של זוגות שונים. אולם, טקסי הנישואין והאלמנטים התרבותיים של האירוע צריכים להיעשות במסגרתן של הקבוצות השונות בחברה, כך שיוכל להתבטא המגוון הקיים של קהילות יהודיות שונות.

ויסטרייך ושיפמן – אין אנו מערערים על זכותם של בני הזוג לבחור בקשר נישואין דתי, על מכלול הזכויות והחובות הכלולות בו, ועל מאפייניו של מוסד הנישואין הנגזרים מכך. טענתנו היא כי המדינה איננה יכולה לכפות אורח חיים שכזה על אזרחיה. אופיו של מוסד הנישואין, מעבר לדרישות הסף שעל המדינה להציב, צריך להיקבע על ידי בחירה של בני הזוג.

לדעתנו, אופייה היהודי של המדינה – אף אם הוא מתפרש כעניין דתי, פירוש שהינו שנוי במחלוקת – אינו מקנה תוקף מיוחד לטיעון זה לטובת מונופול דתי על נישואין וגירושין. זה הוא טיעון כבד משקל, שאנו מקבלים אותו לטובת הכרה מלאה בחירותם של פרטים לבחור נישואין דתיים, ואף באימוץ עמדות חינוכיות המעודדות אנשים לתת משקל חשוב ליצירת קשר נישואין בתוך תרבותם ובצורה המשקפת אותה. ברם אין זה טיעון בעד מסגרת משפטית שאינה מאפשרת נישואין בדרך לא דתית. יתרה מזו, מונופול דתי כזה עלול אף להחליש את המשמעות התרבותית־חינוכית של לכידות קהילתית תרבותית. לפי הצעתנו, על בני זוג המעוניינים להינשא לעמוד בדרישות מוקדמות לקבלת רישיון אזרחי לנישואין, ואז יוכלו להינשא. הדין הנוהג, הן לעניין נישואין והן לעניין גירושין, יהיה הדין האזרחי, אולם בני הזוג יהיו חופשיים לבחור טקס כרצונם: אם טקס דתי  (וכמובן – תוך אפשרות בחירה בין מגוון טקסים דתיים) ואם טקס אזרחי ואף כאן יש מגוון דרכים אפשריות, כולל למשל דרכים שיש בהן מורשת תרבותית פרטיקולרית שאינה דתית, ואשר בכולם יישמר היסוד המשפטי הנדרש.

מסגרת אזרחית אחידה
מחלוקת

מסגרת אזרחית אחידה

סוזן וייס

מחלוקת

אביה ריש

תוכן עניינים

רקע

לקריאה

הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

לקריאה

קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

לקריאה

אחדות העם היהודי

לקריאה

דרכים לאיזון ה"יהודי" וה"דמוקרטי"

לקריאה

תגובות אחרונות

user profile image
אביה ריש
9.08.2015 10:56

זה לא נכון שאין חובה. הרמב"ם בסה"כ אומר שלפני מתן תורה זה לא היה (ובצדק). ברור שמאז שניתנה תורה יש חובה כזו. https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA11

user profile image
סוזן וייס
9.06.2015 11:33

מסכימה: "המדינה איננה יכולה לכפות אורח חיים שכזה על אזרחיה".   ,

user profile image
דעת הרב אליעזר מלמד
26.02.2015 21:58

המשפחה היא יסוד תרבותי מהותי של הזהות היהודית. מדינה יהודית מחויבת להמשיך את מורשת הדורות ולכן עליה להכיר בנישואין על פי ההלכה בלבד.

אין כל אפשרות להכיר בנישואין בדרך אחרת, אולם ניתן להשלים עם שותפות של בני זוג כישות משפטית פרטית.

להרחבה.

user profile image
פרופ' מאיר בוזגלו
26.02.2015 21:56

מוסד הנישואין אינו פרטי אלא ציבורי ולכן הוא מבטא את תפיסות החברה ביחס לנישואין ומשפחה.

 

user profile image
איילת ברג-ורמן
26.02.2015 23:07

למרות שאני סבורה שיש צורך לפתח מסגרת אזרחית אחידה, ייתכן שמסגרת זו אינה צריכה להיות מוגדרת כנישואין וזאת כדי למנוע את הפגיעה בתפיסה המסורתית של מושג הנישואין.

לצפייה.

מקורות אחרונים

חברי בית המדרש