הנהגת נישואין אזרחיים היא הדרך היחידה לשמור על זכויות האדם הבסיסיות והן גוברות על כל שיקול אחר.
נישואין דתיים אינם ניתנים ליישוב עם זכויות אדם, בשל הפגיעה בשיוויון ובחופש הדת שאינן פתירות.
שימור הבלעדיות של הנישואין הדתיים היא הדרך היחידה להבטיח את המשכיותו ואחדותו של העם היהודי ואת ציביונה היהודי של המדינה.
בנוסף, יצירת אלטרנטיבה תיצור הפרדה מוחלטת בין המסלולים ואלה לא יוכלו להתחתן עם אלה לעולם.
בעלי העמדה: הרב אלי בן דהן, הרב דוד סתיו.
ניתן להגיע לאיזון בין המימד היהודי של המדינה למימד הדמוקרטי בדרכים שונות.
לגישה זו שלוש וריאציות עיקריות: שימור מסלול ייחודי דתי בצד אופציה אזרחית (ברית זוגיות), מתן אפשרות בחירה בין מגוון טקסים יהודיים ופרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.
בעלי העמדה: פרופ’ שחר ליפשיץ, שי זרחי, ד”ר אבישלום ויסטרייך ופרופ’ פנחס שיפמן, סוזן וייס.
מוסכם על הרוב שדמוקרטיה מחויבת להגן על זכויות היסוד של אזרחיה, אך באפשרותה לקדם ערכים (במיוחד בתחום המשפחתי) גם במחיר של פגיעה מוגבלת בהן. השאלה היא האם הפגיעה בזכויות האדם שנובעת מהמונופול הדתי על נישואין וגירושין בישראל היא סבירה ומוצדקת?
יש הטוענים שהפגיעות בזכויות מוצדקות לשם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. אחרים סבורים שהפגיעות עולות על הנדרש ומציעים דרכים שונות לאיזון בין אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה: הקמת מסלול אזרחי לרישום זוגיות לצד הנישואין הדתיים, ייסוד מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין בישראל שתכיר בריבוי טקסים, פרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.
מעמדה של הזכות לנישואין כזכות יסוד נובע מאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן ומפסיקתו של ביהמ"ש העליון.
למרות זאת, תחולתו הבלעדית של הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין מטילה מגבלות רבות על מימוש זכותם של אזרחי ישראל להינשא: מגבלות הנוגעות לזהותו של בן הזוג, שלילת האפשרות לנישואים בין-דתיים, אי הכרה בטקסים שאינם אורתודוקסיים, אי שיוויון מובנה של נשים בנישואין ובגירושין ועוד.
להרחבה: רות גביזון , נייר העמדה, אהרון ברק.
(צפיה בדעה במקור)בעבר חשבתי שהמדינה רשאית להעדיף צורות מסוימות של יצירת משפחה , בתנאי שהיא מאפשרתאלטרנטיבה מספקת למי שאינם חפצים להינשא (למשל – ההכרתה הרחבה של המדינה בזכויות הידועים בציבור).
כיום עמדתי היא שלמדינה מותר אמנם להביע את העדפתה לסוג מסוים של הסדרת הנישואין, אך אסור שהיא תפגע בזכויות יסוד של אזרחיה. לכן, המדינה לא יכולה להסתפק במתן האפשרות הטכנית להינשא בחו"ל או לחיות כידועים בציבור (וזאת בשל האופי הסימבולי של מושג הנישואין).
בהסדר הנוכחי נפגע החופש מדת של חילוניים בגלל הכפייה עליהם להינשא בטקס דתי מובהק. גם הפרטיות והכבוד שלהם נפגעים בשל החובה (על כלות) לטבול במקווה.
לפיכך, על המדינה להכיר במסגרת האזרחית הרחבה, במסגרתה לנישואין הדתיים לא תהא נפקא מינה מבחינת הרישום האזרחי.
(צפיה בדעה במקור)
