הנה המנהג הפשוט בכל בתי הדין הרבניים בישראל,
באיש ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה,
אף אם אין האשה מסכימה להתגרש מבעלה,
כשהבעל הוא מעדות המזרח,
בית הדין נותן פסק-דין שהבעל רשאי לישא אשה אחרת על אשתו,
כדי לקיים מצות פריה ורביה,
כל שיש יכולת לבעל למיקם בסיפוקייהו [=לשלם מזונותיה],
ובאופן שכל אחת מהן יש לה דירה בפני עצמה.
וזאת על פי מה שכתב מרן בשו"ת בית יוסף (הלכות כתובות, סימן יד) בשם רבנו אליהו מזרחי (סימן יד),
שאפי' רגמ"ה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה…
וראיתי לכמה רבנים בבתי הדין בישראל
שאינם נותנים היתר נישואין אפי' למי שנשתטית אשתו,
או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה,
עד שיקבלו חוות דעת מהרופאים שאין תרופה למכתה.
ובאמת שאין הדין כן,
שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רגמ"ה,
כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבית חולים,
וטוען שקשה לו לסבול בלי אשה יותר,
יכולים להתיר לו לישא אשה אחרת.
…ובשנת התשל"א בהיותי משמש בקודש במשרת הרב הראשי
וראש אבות בתי הדין בתל אביב והמחוז,
אספתי את כל אבות בתי הדין בתל אביב,
והרציתי לפניהם דברים הנ"ל,
ובקשתים לבל יחמירו יותר כמנהג בתי הדין הנ"ל,
ובפרט בדור פרוץ כזה, והארכתי עוד בזה… והסכימו לדברי
[שו"ת יביע אומר, חלק ז, אבן העזר, סימן ב, סעיף ד]
