הסדרת הגירושין והחשש מפיצול העם | מתוך אמנת גביזון-מדן
שיקול טובת הילד והחשש מפיצול העם: הסיפא לסעיף 2 קובע כי אדם ייחשב פנוי רק אם הוא פנוי גם לפי דינו הדתי. סיפא זה אינו קל עבור הציבור החופשי (ואף עבור חלק משומרי המצוות). יש שאמרו כי הוא אף מרע את המצב לעומת המצב הקיים בנושא זה. שתי סיבות לכך: ראשית, הכפייה הדתית ‘חוזרת’ בגירושין; שנית, נגרמות פגיעות בשוויון נוכח ההשפלה והקושי המעשי הנלווים לקבלת גט. למרות חששות אלו, אני עומדת מאחורי ההסדר.
ראשית, על הציבור החופשי להבין כי דרישת הגירושין על-פי ההלכה האורתודוקסית היא קריטית עבור שומרי המצוות. בלא קביעה זו, לא היה מנוס מניהול ספרי יוחסין עצמאיים. סביר להניח כי אז לא הייתה מושגת הסכמה לביטול המונופולין האורתודוקסי.
שנית, שיקול ‘טובת הילד’ תומך בהסדר המוצע. רק באמצעות ההסדר המוצע אפשר להבטיח כי אישה הנחשבת ‘אשת-איש’ על פי ההלכה לא תתחתן שוב. ילד הנולד לאשת איש מיהודי שאינו בעלה הוא ‘ממזר’ על- פי ההלכה. והמעמד של ‘ממזר’ יפגע אנושות בזכותו היסודית להינשא ויטיל עליו סטיגמה בעיני הקהילה הדתית הגדולה בישראל.
שלישית, ואולי אף חשוב יותר, החשש מפני ‘פיצול העם’. מבחינתי, הטעם לדרישת הגירושין הדתיים אינו טעם דתי כשלעצמו, אלא הוא טעם תרבותי-לאומי. מטעמים אלו מותר לחברה להגביל את חירותם של אותם מחבריה הנהנים מכך שהם חיים בחברה המשמשת להם בסיס להגדרה עצמית לאומית. אנו מציעים כי בני הזוג יקבלו פרטים על כל הדרכים העומדות בפניהם להינשא (סעיף 3). בכך יש משום עידוד לפלורליזם הדתי והתרבותי, ואנשים יוכלו לבחור בחירה מושכלת בהסדר הנישואין ההולם אותם מקרב מכלול הסדרי הנישואין – אזרחיים או דתיים..
המדינה תכיר גם בהתרת נישואין אזרחית, אם כי זו עלולה לא להספיק לצורך נישואין מחדש (סעיף 7). יודגש כי המהפכה היא גם סמנטית: ‘התרת’ נישואין היא ביטוי נייטרלי יותר מגירושין, ובוודאי מתאים יותר למצבים שבהם ניתוק הקשר נעשה דווקא מבחירת האישה.
