משהוברר שעמדתו השלילית של המשיב הראשון [=הרב גורן]
לגבי מתן ההיתר במקרה זה איננה שרירותית
ואיננה נובעת משיקולים פסולים,
אלא יש לה בסיס מספיק בדברי חכמי הלכה,
אין סיבה שאנו נתערב בעניין זה שהמחוקק מסר אותו ב
התאם לסעיף 5 לחוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואין),
תשי”ט-1959, להכרעת שני הרבנים הראשיים לישראל. ע
ל-כן אנו מבטלים את הצו-על-תנאי ודוחים את העתירה.
[בג”ץ 160/75 מכלוף ביטון נ’ הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן, פ”ד ל(1) 309]
