כנס

מקורות

אימת נישואי התערובת | רות גביזון

בזמן האחרון יוצא שלד חדש מן הארון: נישואי התערובת וחשש ההתבוללות..

 

 אני חוששת שעושים שימוש בפחד הזה כדי להעביר אותנו על דעתנו, ולהשכיח מאתנו אחת מן הסיבות העיקריות שרצינו בתחייה לאומית: רצינו בתחייה לאומית כדי שהיותנו יהודיים יהיה עבורנו יותר מאשר תוצאה של לידה לאם יהודיה. ראינו בזה, אם להזכיר נשכחות רחוקות, דרך לעשות את ההשתייכות הלאומית שלנו מלאה יותר. רובנו הגדול יושב בארץ הזאת מפני שהוא רוצה לשמור על קשר עם יהדותו, ולכן הוא רוצה לחיות במדינה שיש בה רוב יהודי, מדינה שהיא ביטוי לתחייה הלאומית היהודית ולמורשת שאנו גאים להשתייך אליה. האין זו אירוניה נוראה שיש מי שסובר שעלינו צריך לגונן מפני נישואי תערובת באמצעות חוקים של הפרדה על-בסיס דת ולאום, חוקי נישואין שאינם מכירים בנישואי-תערובת והימנעות מפגישה עם אנשים החיים כאן לצדנו וחולקים את בעיות קיומנו?

 

 תופעת הנישואין בין יהודים וערבים בישראל הייתה ותישאר תופעה שולית מבחינה מספרית, בלי קשר למערך החוקים. תנאי הקיום בארץ הזאת מבטיחים זאת בצורה יעילה הרבה יותר מכל איסור או איום. למעשה, תנאים אלה גורמים לכך ש"חביב אדם שנברא בצלם", אותו ניסוח אוניברסלי של אהבת אדם יהודית, חייב להיות מסויג. כל אדם הוא חביב, אבל יהודים חביבים יותר. אצל רובנו, נישואין ומשפחה הם דרך לחזק את קשרינו עם קהילייה ועם משפחה מורחבת. בישראל, נישואין בין יהודים וערבים אינם דרך קלה ומושכת לעשות זאת.

 

 הראיה הטובה ביותר לכל אלה היא העובדה הפשוטה והניצחת שכיום יש בישראל רק כ-100 מקרים של נישואים בין יהודים וערבים. בארץ שבה חיים בני שני העמים בסמיכות כה רבה, ועם משיכת-האחר הקיימת ליד פחד-הזר (והמוצאת ביטוי כה חזק בספרות העברית), זוהי תופעה שולית לחלוטין.

 

 אדם שחלק נכבד מזהותו האישית הנה השתייכותו לעם היהודי יהסס מאוד ליצור קשר של נישואין עם אדם שאינו בן לאותה תרבות ועם, פשוט מפני שהדבר יגרום לו, ובעיקר לילדיו, שאלות זהות-עצמית קשות. בארץ שבה היחס בין שתי הקבוצות אינו רק של אחרות אלא גם של יריבות ועוינות מסוימים, איחודים כאלה קשים עוד יותר. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, לכן, להניח לאנשים לבחור את בני-זוגם בדרך הטבע ומתוך נטיות-ליבם.

 על רקע זה השימוש שעושים בחשש נישואי התערובת לחקיקה מגבילה ומפרידה שהיא גזענית ביסודה, ולהימנעות ממפגשים חברתיים עם בני העם השני היושב בארץ הזאת, אינו נראה כניסיון כן (או אפילו הגיוני) להילחם בבעיה חמורה של קיומנו כאן. הפחד (הלא אמיתי) הזה מצדיק בעינינו שיקוצים מוסריים (אמיתיים וכואבים מאוד, דווקא לנו); והוא מגביל את יכולתנו להוקיע מקרבנו את כהנא.

 

 הדרך הטובה ביותר (ובחשבון האחרון, היחידה) לשמור על האופי היהודי של ישראל הנה בשימור הרצון של תושבי הארץ היהודיים לראות עצמם כיהודים, ובשמירתם כרוב מסיבי במדינה שהיא ביתם הלאומי. צורות כאלה של מאבק בנישואי תערובת לא תעשינה זאת..

לקריאת המאמר המלא באתרה של פרופ' רות גביזון.

סוגיות קשורות

מקורות אחרונים באתר