הנהגת נישואין אזרחיים היא הדרך היחידה לשמור על זכויות האדם הבסיסיות והן גוברות על כל שיקול אחר.
נישואין דתיים אינם ניתנים ליישוב עם זכויות אדם, בשל הפגיעה בשיוויון ובחופש הדת שאינן פתירות.
שימור הבלעדיות של הנישואין הדתיים היא הדרך היחידה להבטיח את המשכיותו ואחדותו של העם היהודי ואת ציביונה היהודי של המדינה.
בנוסף, יצירת אלטרנטיבה תיצור הפרדה מוחלטת בין המסלולים ואלה לא יוכלו להתחתן עם אלה לעולם.
בעלי העמדה: הרב אלי בן דהן, הרב דוד סתיו.
ניתן להגיע לאיזון בין המימד היהודי של המדינה למימד הדמוקרטי בדרכים שונות.
לגישה זו שלוש וריאציות עיקריות: שימור מסלול ייחודי דתי בצד אופציה אזרחית (ברית זוגיות), מתן אפשרות בחירה בין מגוון טקסים יהודיים ופרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.
בעלי העמדה: פרופ’ שחר ליפשיץ, שי זרחי, ד”ר אבישלום ויסטרייך ופרופ’ פנחס שיפמן, סוזן וייס.
מוסכם על הרוב שדמוקרטיה מחויבת להגן על זכויות היסוד של אזרחיה, אך באפשרותה לקדם ערכים (במיוחד בתחום המשפחתי) גם במחיר של פגיעה מוגבלת בהן. השאלה היא האם הפגיעה בזכויות האדם שנובעת מהמונופול הדתי על נישואין וגירושין בישראל היא סבירה ומוצדקת?
יש הטוענים שהפגיעות בזכויות מוצדקות לשם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. אחרים סבורים שהפגיעות עולות על הנדרש ומציעים דרכים שונות לאיזון בין אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה: הקמת מסלול אזרחי לרישום זוגיות לצד הנישואין הדתיים, ייסוד מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין בישראל שתכיר בריבוי טקסים, פרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.
