זה לא נכון שאין חובה. הרמב”ם בסה”כ אומר שלפני מתן תורה זה לא היה (ובצדק). ברור שמאז שניתנה תורה יש חובה כזו. https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA11

אם אין שיתוף ברכוש או חוזה מחיב מה הבעיה לפרק את הקשר הזויגי? אם יש שיתוף ברכוש לפי חוזה מישפטי אז הפירוק יעשה לפי החוזה. אין קיצבאות ללא מעורבות מדינה ואין ירושה לבני\ות זוג ללא נישואים או צוואות.

ההסדרה המשפטית הקיימת היא ממילא די מינמליסטית. לונדון באמת ממליץ לבטל את הרישום לחלוטין.  אבל גם כיום מי שאינו רוצה אינו נישא.  מדוע לא לאפשר להינשא?  ביטול הרישום הוא בעצם אמירה כללית שרוב בני האדם אינם רוצים להינשא. זה אינו המצב. חלק ניכר ממי שמתגרשים נישאים מחדש.

אחד מתפקידיו של המשפט הוא ליצור תיאום ציפיות בין צדדים, כמו בין בני זוג. ללא רישום מוסדר נוצר מצב כאוטי שבו לא ברורות הזכויות והחובות ההדדיים ודרכי פירוק הקשר.

לצפייה

כיצד יוגדרו מערכות הזכויות והחובות בין הצדדים? אם כוונתך שהם יוכרו כ”ידועים בציבור , הרי שלכאורה, הקניית זכויות לידועים בציבור, לא עולה בקנה אחד עם הרעיון שהמדינה לא מתערבת בכלל בנעשה בין בני זוג. האם לשיטתך יש להרחיב את ההכרה של המדינה בזוגיות מסוגים שונים?

מהי החלופה להסדרת מערכת היחסים? כיצד מפרקים את הזוגיות, מי יורש, מי זכאי לקצבת אלמן וכו’?

לאור הבלבול שמאפיין את דור -Y יש חשיבות יתרה להסדרה המשפטית של הזוגיות.

תפקידו של המשפט לסייע לבני הזוג לתאם את ציפיותיהם ביחס לזוגיות ולקיים דיאלוג על המחויבות ביניהם.

לצפייה(מדקה 1:36:41).

אין במחקרו של פרופ’ עוז אלמוג  ראיה לדברי לונדון. אדרבא, טובת החברה כולה היא להתמודד עם הנטייה הבעייתית של דור הY שכן יש צורך חברתי גדול ביציבות התא המשפחתי.

לכאורה מחקרו של עוז אלמוג מחזק את עמדת ירון לונדון, שכן התרבות העכשווית איננה חפצה עוד בקיבוע מצב הזוגיות.